תקציר: אליטת ההון הישראלית - שמבינה שזמנה קצוב - 'הורידה את הכפפות' והיא נלחמת עתה על הישרדותה בשלוש זירות עיקריות: משפט, דת והקרסת הממשלה, במטרה לחתור לבחירות ולזכות בהן. זאת, למרות שראשי המחאה הודיעו, שימשיכו להיאבק אם גוש הימין יזכה שוב בבכורה.

עודכן ב- 2 בדצמבר 2025

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

אליטת ההון הישראלית מבינה שזמנה קצוב. לכן, 'הורידה את הכפפות' ובחרה להיחלחם בעמה על הישרדותה ועל עמדות הכוח שלה.

יצויין כי מלחמה איננה הכלי היחיד שנתון בידיה של אליטה שוקעת. אם הייתה מגלה גמישות אסטרטגית, ומתאימה עצמה לזמנים משתנים, היא הייתה יכולה לבחור באסטרטגיה שונה של התפשרות ושילוב מדורג ואיטי של בני האליטות החדשות בתוכה, שיבטיח את היטמעותה בתוך האליטה החדשה שתיווצר.

אבל קבוצות בסטגנציה מתקדמת אינן יכולות להתגמש, ורמת החרדה מאבדן הבכורה כה עמוק, עד כי היא בחרה להעדיף אינטרסים צרים על פני אינטרסים לאומיים ו'שרפה את גשריה'... אין עוד דרך חזרה. לכן, כל מה שנשאר הוא מלחמה, וכשהכל יגמר, תישאר הבחירה בין הסתגלות כואבת ככל שתהיה להגירה.

המלחמה ניטשת היום בחמש זירות עיקריות:

1. ציפוף השורות ומניעת עריקה של תומכים, בין היתר באמצעות מלחמת חורמה בערוץ 14, שהוא המקור העיקרי למידע אלטרנטיבי השונה מ'דף המסרים' של המחאה.
2. מלחמת מאסף על עמדות הכוח במערכת הביטחון: צה"ל ושב"כ, עם דחיקתם הצפויה של ראשיהם - אדריכלי מחדל ה- 7/10 - מתפקידם.
3. שימור מערכת האכיפה בידיה: משרדי היועצת המשפטית לממשלה והפרקליטות, מניעת כניסת גורמים 'זרים' להיכלות בית המשפט העליון שהפך אחרי פס"ד עילת הסבירות ל'מחוקק על', וניסיון להשתלט מחדש על משטרת ישראל בכלל, ולהב 433 בפרט.
4. מלחמת חורמה במתנחלים ובציונות הדתית, שמסתמנת כאליטה שקרובה ביותר להשגת עמדות הכוח, בוודאי לאחר מחיר הדם ששילמה במלחמה.
5. וכמובן, המאמץ הבלתי נגמר להקריס את הממשלה ולהגיע לבחירות חדשות בתקווה שניתן יהיה לכונן ממשלה אלטרנטיבית. במקביל, ראשי המחאה כבר הודיעו, שאם גוש הימין יזכה שוב בבכורה, לא יכבדו את תוצאות הבחירות וימשיכו להיאבק.

במבט לאחור, הצהרתו של קובי ריכטר - אחד מראשי המחאה ומממניה - בשנת המחאה הגדולה 2023 - "הכוח הביטחוני הוא אנחנו המוחים, והכוח הכלכלי הוא אנחנו הכלכלה, ואנחנו הפתרון של המדינה, לא הממשלה. אין שום דרך בעולם שהם מנצלחים אותנו!" (ראו הכרזה למטה) - נראה ארכאי ומיושן. את "הכוח הביטחוני הוא אנחנו" החליפו מאמצים לטשטש את תפקיד 'אחים לנשק' בתחום הסרבנות, וגיבוי לאדריכלי המחדל - הרמטכ"ל ובעיקר ראש השב"כ - כדי למשוך את הקדנציה שלהם ככל שניתן.

בתחום הכלכלי נעלמו ההצהרות על הוצאת הכסף מהמדינה. מי שכדאי לו להוציא מוציא בשקט, אבל אחיזת האליטה בכלכלה מוחלטת בינתיים והיא עושה בה כרצונה, ויעידו עליות המחירים המטורפות במהלך המלחמה. אז למה לנטוש מרצון מכרה זהב כזה? יתרה מכך: אחרי הניצחון הגדול של ישראל על הגוש השיעי ולקראת עידן טראמפ, ישראל הופכת להזדמנות כלכלית שחבל להחמיץ.

לגבי "אין שום דרך בעולם שהם מנצחים אותנו" ברור כי המחאה עצמה אינה מאמינה בכך. אחרת, קשה להסביר את המעצרים המתוקשרים בנשק שלוף בנוסח משטרים אפלים, ואת האסקלציה הגוברת בסגנון... זוהי חרדת התחלפות 'על מלא', שיש לה בהחלט על מה להתבסס.

אחת התופעות המדהימות - מאז המעצרים המתוקשרים בנשקים שלופים של 'מתנגדי המחאה' - היא שלא מתחבאים עוד מאחורי אמירות מעורטלות ומאיימים גלויות בשימוש במערכת אכיפת החוק כנגד 'אויבי המחאה'. יותר מידי אנשים מה'צד הלא נכון של הגבעה' מספרים שאיימו עליהם בגלוי ב'תפירת תיקים' במשפט ובכלא, עדות לכך שחרדת ההתחלפות מאיצה...

במאמר הקודם מנינו שבעה מאפיינים מרכזיים לחרדת ההדחקה:

1. יצירת נרטיב קורבני: מתפתחת תפיסה עצמית של קורבנות, שבה האליטות או הקבוצות הוותיקות מתארות את עצמן כמי שנדחקו שלא בצדק על ידי כוחות חיצוניים, בלתי הוגנים או עוינים.
2. פחד מאובדן זהות קולקטיבית: אליטות או קבוצות שחוו דומיננטיות לאורך זמן מזהות את עצמן כחלק מהזהות הלאומית או התרבותית של המדינה או החברה. כאשר מעמדן מתערער, הן עלולות להרגיש כאילו "גנבו להן את המדינה" (ראו התמונה למטה) או שהן אינן מזהות עוד את החברה כפי שהייתה.
3. תחושת חוסר שליטה: האיום על מעמדן יוצר תחושה שהן מאבדות שליטה בתהליכים חברתיים או פוליטיים שבעבר יכלו לכוון אותם לטובתן.
4. דמוניזציה של הקבוצה המאיימת: הקבוצה המאיימת על מעמד האליטה נתפסת לא פעם כלא לגיטימית, חסרת כישורים, או מסוכנת. זהו מנגנון פסיכולוגי שמסייע להן להצדיק את תחושת העליונות שלהן. דמותם של היריבים מוכתמת, והם מתוארים כאיום חמור על החברה, וכמסכני ערכים חשובים. זאת, במטרה לערער את אמון הציבור ביריבים ולחזק את עמדתם שלהם.
5. הידוק השורות: אליטה קיימת עשויה להתכנס ולפעול בצורה מגובשת יותר כדי לשמור על כוחה והשפעתה. זה יכול לכלול יצירת בריתות פנימיות, חיזוק הקשרים בין חברי האליטה, והפעלת לחץ על חברים פוטנציאליים שנחשבים לאמינים פחות.
6. שימוש חסר פרופורציה במשאבים: האליטה עשויה להשקיע יותר משאבים (כגון כסף, כוח פוליטי, והשפעה תקשורתית) הן כדי להפגין עוצמה, והן כדי לחזק את מעמדה ולהחליש את היריבים הפוטנציאליים. זה יכול לכלול השקעות בקמפיינים פוליטיים, תמיכה במדיניות כלכלית שתטיב עם האליטה, או פעילות לוביסטית אינטנסיבית.
7. הגברת השליטה על מוסדות חשובים: אליטה המרגישה מאוימת עשויה להדק את שליטתה על מוסדות חשובים כמו התקשורת, מערכת המשפט, והכלכלה. הם עשויים להפעיל לחצים כדי לשמור על שליטה בעמדות מפתח, ולהגביל את יכולת היריבים לחדור למבנים אלה.

במאמר זה אבצע 'ספירת מלאי' ולבחון, עד כמה המאפיינים הללו מתקיימים גם אצל האליטה שלו, שחרדת ההתחלפות שלה בולטת.

1. יצירת נרטיב קורבני:

ב- 7 לאוקטובר 2024 קיימה המחאה טקס זיכרון אלטרנטיבי. אחד הקטעים שעוררו הדים לאחר מכן היה שיר חדש שכתב וביצע אביב גפן במיוחד לטקס ובו המילים "לא יגנבו לנו את הדגל, אבל גנבו את המדינה, זה לא יכול להיות אחרת בארץ הפוכה" (ראו הכתבה למטה).

הביטוי "גנבתם לנו את המדינה!" אופייני לעידן של חילופי אליטות, ומשמש כמראה לחברה מפולגת הנאבקת על זהותה. הוא הפך לסיסמת דגל של המחאה הישראלית בעשור האחרון, והוא נושא משמעות חברתית, פוליטית ורגשית עמוקה, ומהווה חלק מהשנאה המובנית שמטפחת כל אליטה כנגד אלה, שעלולים בבוא היום להצמיח מתוכם את האליטה הבאה, שתגזול ממנה את עמדות הכוח שלה [להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: "גנבתם לנו את המדינה!", סוציולוגיה של תחושת אובדן וסכסוך על זהות לאומית].

2. פחד מאובדן זהות קולקטיבית:

בתחילת אוקטובר 2024 פורסמה ברשתות החברתיות שיחה ויראלית מרתקת עם מירב מורן, עיתונאית 'הארץ', שדיברה על התחושות שאותן חווה האליטה הישראלית היום:

"המחנה שלי לדעתי מבועת, מפוחד, הביטחון שם התערער, הוא חי באיזשהו לופ של פחד נוראי ממה שיקרה כתוצאה מזה שלא נהיה הרוב פה. והפחד הזה שמוטמע בקבוצת האוכלוסיה הזו שאני שייכת אליה כל כך קשה, עד שאני חושבת שהם בהתקפת חרדה. תחשבי כמה אדם וחווה כעסו כשגרשו אותם מגן עדן. זה מה שקורה עכשיו. מגרשים את הקבוצה הזו האחוס"לית - שיש לה הרבה מאוד זכויות - מגן עדן.

היא הייתה בגן עדן וזהו, וזו לא שאלה אם יגרשו אותה או לא. זהו. לא יהיה לה כבר הגן עדן הזה, שמרימים טלפון ואתה מקבל משרה באקדמיה, ואתה מרים טלפון ומסדרים לבן שלך להיות במקום הזה והזה, ואתה מרים טלפון ומסדרים לך… לא משנה, בבתי המשפט. לא משנה... די. זה נגמר. לא יהיה יותר.

3. תחושת חוסר שליטה

אליטת ההון שעלתה לעמדות כוח בשנות ה- 90 של המאה הקודמת, החלה את דרכה כהגמוניה השולטת בכל תחומי החיים, כשהיא מנווטת את הערכים והנורמות בחברה. אולם, מאז תחילת המילניום היא חווה אבדן מתמיד של מקורות עוצמה:

• השינויים הדמוגרפיים בישראל, כמו גידול מהיר בקרב קבוצות אוכלוסייה חרדיות ודתיות-לאומיות, נתפסים כאיום על האליטות החילוניות. תחושת חוסר שליטה נובעת מההבנה שהשפעתן על מוקדי כוח כמו הכנסת והממשלה הולכת ונשחקת, כאשר הדומיננטיות שלהן בפוליטיקה ובשיח הלאומי נמצאת תחת איום מתמיד מצד קבוצות דומיננטיות חדשות, שדורשות הכרה בזהותן ובצרכיהן.
• בתהליך שהסתיים בתחילת המילניום, השתלט הזמר המזרחי על תרבות הזמר הישראלי, למרות נסיונות אגרסיביים לחסום אותו.
• ככל שגדלה הילודה בציבור הדתי לאומי והחרדי, הלך והצטמצם חלקו של החינוך הממלכתי החילוני, עליו שולטת עדיין האליטה, והוא כולל כ-40% מהתלמידים. יצויין כי גם פה קיים מאבק מתמיד לשינוי תכני הלימוד, כך שאליטת ההון צפויה להפסיד גם את המאחז הזה.
• המאחז האחרון שנכבש, בינתיים, היה התקשורת עם עלייתן של פלטפורמות דיגיטליות וערוצי ימין, המאתגרים את ההגמוניה התקשורתית המסורתית. ערוץ 14 בעיקר, צמצם מאוד את יכולתה של האליטה את יכולתה לצרוב את תודעת ההמון המרכיב את בני 'ישראל השנייה'. הפסד המאחז הזה הוא שהבהיר לאליטה כי היא מחשבת את קיצה לאחור כאליטה מובילה.

• מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, גרמה לזעזוע עמוק בקרב האליטה ("אנחנו הביטחון"...), וערערה את תחושת הביטחון העצמי שלה ביכולתה לנתב תהליכים אסטרטגיים ולקבוע את "חוקי המשחק" במזרח התיכון. המלחמה יצרה סחף בקרב האליטה. היא סימנה את הקרסת נתניהו כעדיפה על הניצחון במלחמה, ועשתה שימוש בועד החטופים לצורך קמפיין להקרסת נתניהו בעיצומה של המלחמה. פעולות ההסתרה של צמרת צה"ל ושב"כ בנוגע ל- 7/10, פרשיות כמו 'המרגל מהדרום' והקשר שלו לפוליטיקאים משמאל, ההבנה שהאליטה משרתת את האינטרס של הממשל הדמוקרטי בארצות הברית, בצד הרדיפה של חיילי צה"ל ע"י הפרקליטות הצבאית - כל אלה יצרו תחושה בעם שהאליטה בגדה בו וברעיון המדינה הציונית. התחושות הגוברות הללו המחישו לאליטה את גבולות יכולת השליטה שלה על המתרחש.

תחושת חוסר השליטה של האליטה הישראלית - שהשתקפה היטב בשיחה עם מירב מורן למעלה - באה לידי ביטוי במגוון תחומים: משפט, תקשורת, פוליטיקה, ביטחון ותרבות. המשותף לכולם הוא תחושת החרדה שמלווה את האליטות לנוכח שינויי עומק במוקדי הכוח, שבהם הן אינן מצליחות עוד לכוון את התהליכים כפי שעשו בעבר. תחושה זו מביאה לעיתים לתגובות דרמטיות, למאבקים עקרוניים על שימור המצב הישן וניסיונות להשיב את השליטה בדרכים חדשות. [להרחבת סוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מה בין 'הגמוניה' ל'אליטה', ולמה האליטה הישראלית נלחמת בעמה?]

כל יום שעובר, מערער עוד יותר את תחושת הביטחון של האליטה, שכבר איבדה את המשטרה, ומבינה ששליטתה בצבא ובשירות הביטחון הכללי עומדת להסתיים. הבאה בתור תהיה משרת היועמ"ש והפקידות הבכירה בפרקליטות המדינה. היא מתמודדת עם הצעות לשינויים מבניים במערכת המשפט, והגבלת סמכויות בג"ץ. מאבקי הרחוב והחרדה שמלווה את הדיון הציבורי בנושא, מעידים על תחושת חוסר יכולת לכוון את המהלכים הפוליטיים, כך שישמרו על המערכת כפי שהייתה.

תורת האליטות מלמדת אותנו כי חרדת ההתחלפות של אליטות בשקיעה (Anxiety of Displacement) גורמת לרדיקליזציה ולתחושת חרדה בקרב האליטה, ודוחפת אותה לשימוש בטקטיקות קיצוניות ולעידוד אלימות סמויה או גלויה. המחשה לכך היא דבריו של ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון בדצמבר 2024: "אנחנו אזרחי ישראל והמדינה היא שלנו. אל תחצו את הרקווים האדומים שלנו. הקווים האדומים עבורנו הם פיטורי שומרת הסף היועצת המשפטית לממשלה, פיטורי שומר הסף(?), ראש השב"כ. כל החלטות ממשלה או כל החלטות כנסת כזאת, תהייה בראייתנו בלתי חוקית בעליל. זאת תהיה החלטה שאסור לציית לה, וחובתו של כל אזרח במינה דמוקרטית היא להיאבק בה".

קל לזהות בדברים את המבוכה ואבדן הדרך של האליטה: ראש השב"כ - המתואר כ'שומר סף' - הוא האיש שאחראי יותר מכל אחד לאסון הגדול ביותר מאז השואה. הממונה הישיר שלו הוא ראש הממשלה. אבל הוא לא חשב אפילו להתקשר אליו ב- 7/10 לפנות בוקר. הוא היה צריך להיעצר ב- 7/10, קל וחומר להיות מפוטר, ואם הייתה בו טיפה של כבוד עצמי, הוא היה צריך לעמוד מול פני האומה, להסביר ולהתפטר. אבל הוא ממשיך לתפקד, למנות את מחליפיו, לנדב את מרתפי השב"כ לחקירות פוליטיות, ולזרוע דיס אינפורמציה לגבי אחריותו לטבח. וכל זה נראה למחאה הליך נורמאלי שמחייב הגנה עליו כ'שומר סף'...

4. דמוניזציה של הקבוצה המאיימת

הדמוניזציה של הקבוצה המאיימת, כאחד ממאפייני 'חרדת ההתחלפות', ניכרת בבירור בהתנהלות האליטה הישראלית במגוון הקשרים חברתיים ופוליטיים. הדינמיקה הזו מתבטאת בהצגת קבוצות או אידיאולוגיות המאתגרות את ההגמוניה המסורתית כמסוכנות, בלתי לגיטימיות או אפילו כמאיימות על עצם קיומה של החברה.

הדמוניזציה מתפקדת כאמצעי שמטרתו לחזק את לכידותה של האליטה ולהגן על מעמדה על ידי יצירת גבולות ברורים בין "אנחנו" לבין "הם". תהליך זה נועד לא רק להרתיע את הקבוצה המאיימת אלא גם להקל על האליטה להסביר לעצמה ולאחרים את השינויים המאיימים עליה. תגובות דמוניזציה מסוג זה נוטות להקצין את הקיטוב החברתי ולהעמיק את חוסר האמון בין הקבוצות השונות בחברה.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'דמוניזציה. אחד ממאפייני חרדת ההתחלפות של אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן]

5. הידוק השורות

'הידוק השורות' הוא תגובה טבעית של אליטות החשות מאוימות, במטרה לשמר את כוחן והשפעתן בחברה המשתנה. מאפייניו בקרב האליטה הישראלית מתבטא בכמה דרכים:

יצירת בריתות פנימיות וחיזוק הקשרים בין חברי האליטה:

• פורומים ודיונים סגורים: קיום מפגשים, כנסים ודיונים המיועדים לחברי האליטה בלבד, בהם נדונים נושאים אסטרטגיים לשימור מעמדם.
• תמיכה הדדית בתקשורת: עיתונאים, אנשי אקדמיה ופוליטיקאים המשתייכים לאליטה מביעים תמיכה פומבית זה בזה, במיוחד בעתות משבר או ביקורת ציבורית.

הפעלת לחץ על חברים פוטנציאליים שנחשבים לאמינים פחות:

• ביקורת ציבורית: חברי האליטה עשויים למתוח ביקורת על דמויות מתוך הקבוצה הנתפסות כמי שסוטות מהקו המוסכם, במטרה להחזירן ל"דרך הנכונה".

לדוגמה: ב- 31 בדצמבר 2024, נאלץ בנימין נתניהו לקום ממיטת חוליו, על מנת להשתתף בהצבעות בכנסת, אחרי שאיתמר בן גביר החליט להצביע עם האופוזיציה. על הופעתו בכנסת כתב אטילה שומפלבי - עיתונאי אקטיביסט מצידה השמאלי של המפה: "תגידו מה שתגידו, הוא עשוי מברזל. והוא רוצה יותר מכולם ביחד. ולכן הוא שם. סובל, חיוור, חולה - אבל שם. לא מוותר. אין אחד שיש לו את ה'קילר אינסטינקט' שלו" (לציוץ בטוויטר, לחצו כאן).

התגובות מהמחנה שלו היו מיידיות. לדוגמה: "כלב קישטה" נכתב שם, ומתחת התמונה הזו:

• הדרה חברתית: הימנעות מהזמנת דמויות "סוררות" לאירועים חברתיים או מקצועיים, כדי להבהיר את חוסר שביעות הרצון מהתנהלותן.

שימוש במשאבים לחיזוק המעמד:

• השקעה בקמפיינים פוליטיים: האליטה תומכת במועמדים או במפלגות המייצגות את ערכיה, באמצעות תרומות כספיות או סיוע אחר, כדי לשמר את השפעתה בזירה הפוליטית.
• פעילות לוביסטית: היא מפעילה לוביסטים לקידום חקיקה או מדיניות המיטיבה עם האינטרסים של האליטה, ובמקביל, לבלימת יוזמות הנתפסות כמאיימות עליה.

6. שימוש חסר פרופורציה במשאבים

כל מי שמתבונן על רמת הארגון של המחאה ועל ההשקעה במיצגיה, על הטסת פעיליה לחו"ל ופעולותיה שם, מבין שמדובר מפעל ענק המגלגל כסף גדול. כמה? שאלה טובה. יש המעריכים זאת במאות מילוני שקלים. היו שהעריכו שההוצאות עברו כבר את המיליארד ש"ח. אבל ברור שהמחאה אינה מקמצת בתקציבים, הן כדי להפגין עוצמה והן כדי ליצור השפעה.

אחד ממפגני העושר הינו האקט הפרסומי חסר התקדים של רכישת העמודים הראשיים של העיתונים היומיים כולם לפרסום מודעה אחידה. עד היום עשו זאת המחאה ושלוחותיה ארבע פעמים [להרחבת סוגיה זו ראו את מאמרו של פנחס יחזקאלי: עוד מסע תודעה של האליטה, שכשל בעשיית יתר]:

• ב- 22 ביולי 2023: נצבעו עמודי שער של העיתונים ברקע שחור. כמחאה על ביטול עילת הסבירות.
• ב- 17 באוגוסט 2023, נעטפו כל העיתונים בצילום של הרמטכ"ל הרצי הלוי, ובציטוט המפורסם של דוד בן-גוריון "תדע כל אם עברייה כי הפקידה גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך". להזכיר: הלוי הוא היום הרמטכ"ל הזנוא ביותר על הציבור מאז הקמת צהל...
• ב-20 בנובמבר 2024, עוטרו עמודי השער בתמונות היועמ"שית תחת הכיתוב: "תמשיכי לשמור על שלטון החוק למען כולנו!".
• ב- 10 בדצמבר 2024 עוטרו העמודים בתמונות שר המשפטים, יריב לוין, עם הכיתוב: "חיסול שלטון החוק, פגיעה ישירה בכולנו".

7. הגברת השליטה על מוסדות חשובים

האליטה נלחמת היום למנוע את אבדן מאחזיה במוסדות חשובים, ולהגביל את יכולת היריבים לחדור למבנים אלה: צה"ל, שב"כ, הייעוץ המשפטי לממשלה והפרקליטות ובית המשפט העליון. בתחום התקשורת היא מנהלת מלחמת חורמה בערוץ 14 ועושה הכל להדירו ולהחרימו.

הנה לדוגמה ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון: "אנחנו אזרחי ישראל והמדינה היא שלנו (ואנחנו לא?). אל תחצו את הרקווים האדומים שלנו. הקווים האדומים עבורנו הם פיטורי שומרת הסף היועצת המשפטית לממשלה, פיטורי שומר הסף, ראש השב"כ, כל החלטות ממשלה או כל החלטות כנסת כזאת, תהייה בראייתנו בלתי חוקית בעליל. זאת תהיה החלטה שאסור לציית לה. וחובתו של כל אזרח במינה דמוקרטית היא להיאבק בה".

איך מקהים את "חרדת התחלפות" של אליטת ההון הישראלית?

ישראל יכולה ללמוד ממקומות האחרים בעולם, שהצליחו להביא לחילופי אליטות בדרך שקטה, ללא מופעים אלימים ו'מלחמות אחים'. למשל:

עיגון חלק מזכויות היתר של האליטה היוצאת בחוקה - המודל של דרום אפריקה: לאחר עשרות שנות אפרטהייד, דרום אפריקה הצליחה ליצור מעבר חלק יחסית לשלטון דמוקרטי בעזרת דיאלוג ושיתוף פעולה. ועדת האמת והפיוס היא דוגמה לתהליך שבו נוצרו תנאים להכרה הדדית ולהתמודדות עם העבר בצורה שקופה ופתוחה. בדיאלוג הזה הוכרה זכותה של האליטה הלבנה היוצאת, לעגן את זכויות הקניין שלה בחוקה.

תהליכי דה-צנטרליזציה והענקת אוטונומיה בספרד: ספרד הצליחה להפחית את המתח בין האזורים השונים (כמו קטלוניה והבאסקים) באמצעות תהליכי דה-צנטרליזציה והענקת אוטונומיה לאזורים השונים. זה הביא לשיתוף פעולה טוב יותר ולהקטנת החששות מפני אובדן כוח והשפעה.

הסכמים לשמירה הדדית על זכויות שני הצדדים - ההסכמים בצפון אירלנד: הסכם "יום השישי הטוב" (Good Friday Agreement) של 1998 הביא לסיום הסכסוך בצפון אירלנד באמצעות דיאלוג בין הצדדים היריבים והקמת מוסדות משותפים לשלטון. ההסכם כלל מנגנונים לשיתוף פעולה ושמירה על זכויות כל הצדדים.

מסקנות

תורת האליטות מאפשרת לנו להבין את הדינמיקה המורכבת של מאבק העוצמה והניסיונות לשימור הכוח וההשפעה בישראל בשנים האחרונות. אליטת ההון מרגישה מאוימת, בצדק, כתוצאה משינויים פוליטיים, חברתיים וכלכליים. החרדה מהתחלפות מוקדי הכוח דוחפת אותה לפעולות משולבות, כדי לשמור על מעמדה ולהבטיח את המשך השפעתה.

הניסיון מלמד כי ניתן למנוע גלישה לסכסוכים אלימים בדרך של הסכמים לשמירה הדדית על זכויות שני הצדדים, עיגון חלק מזכויות היתר בחוקה, ומתן אוטונומיה למה שמכונה: "מדינת תל אביב".

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שנאת נתניהו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל.
• אוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: קיפאון/סְטַגְנַצְיָה.
• אוסף המאמרים אודות הפנים השונות של ההסתגלות.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'לשרוף את הגשרים'. כשאין עוד דרך חזרה.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אליטות שמאבדות את ההגמוניה מהגרות מארצן.
• אוסף המאמרים על שנאה ו'פשעי שנאה'.
• אוסף המאמרים על שנאת נתניהו.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: "גנבתם לנו את המדינה!", סוציולוגיה של תחושת אובדן וסכסוך על זהות לאומית.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מה בין 'הגמוניה' ל'אליטה', ולמה האליטה הישראלית נלחמת בעמה?
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אוטו-אנטישמיות. הגיעה העת שהמחאה תסתכל במראה!.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: עוד מסע תודעה של האליטה, שכשל בעשיית יתר.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2025) הכל על תופעת חילופי האליטות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון - סטגנציה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הסתגלות, ניהול מסתגל וארגונים מסתגלים, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), 'לשרוף את הגשרים'. כשאין עוד דרך חזרה, ייצור ידע, 26/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2024), אליטות שמאבדות את ההגמוניה מהגרות מארצן, ייצור ידע, 7/9/24.
• פנחס יחזקאלי (2020), על שנאה ופשעי שנאה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/12/20.
• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף המאמרים על שנאת נתניהו, ייצור ידע, 25/7/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוטו-אנטישמיות. הגיעה העת שהמחאה תסתכל במראה! ייצור ידע, 23/5/23.
• פנחס יחזקאלי (2024), עוד מסע תודעה של האליטה, שכשל בעשיית יתר, ייצור ידע, 27/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.